עיזבונות ומוזיאונים
אספנות של חפצי אומנות מקוריים הייתה מעולם עניין נחלתם של בני העשירון העליון. אלא שלא פעם, לקראת פטירתם של בעלי העיזבונות הללו, הם מבקשים לייחד אותם למוזיאון או לאוסף אחר, בכדי שהאוסף לא יתפזר לכל עבר.
חלק נכבד מהעיזבונות הללו מיועדים למוזיאונים אשר לא פעם נאלצים לדחות את ההצעה הנדיבה – פשוט כי אין להם מקום להציג את היצירות הללו. יצירות אחרות מוצאות את דרכן למחסנים לשם איכסון ומוסתרים בארגזים מבלי שהם נגישים לציבור.
עיזבונות המכילים חפצי אומנות לא בהכרח יכולים לממן את פעילות המוזיאון, כך שלא פעם מוזאונים נאלצים למצוא דרכים לממן את פעילותם. זה יכול להיות באירועים שונים, תצוגות מיוחדות, השכרה של שטחים במוזיאון ועוד. וחלק לא קטן ממימון הפעילות נובע מתרומות ותורמים.
לפעמים מוזיאונים מבקשים גם למכור חפצי אומנות, בכדי לממן את המשך פעילותם או בכדי לרכוש יצירות אומנות אשר יכולות להיות מגנט לקהל – ומכאן להכנסות למימון הפעילות.
____________
מימון הפעילות בישראל
כדאי שנקדים ונאמר, בישראל יש הבדל בין מוזיאונים פרטיים לבין כאלו המוכרים בידי משרד החינוך והתרבות. אלו האחרונים זוכים לתמיכה כספית והגנות מסויימות בזכויות יוצרים ובחוקים אחרים. כך, גוף שהוא מוזיאון מוכר מצוי, אול לכל הפחות צפוי שיהיה מצוי, תחת פיקוח של הרשויות לגבי פעילותו.
והעיזבונות? אם העיזבונות הן "הקדש" או "נאמנות ציבורית", האפוטרופוס הכללי מפקח על פעילותן ומוודאי כי נכסי הנאמנות או ההקדש מנוצלים בהתאם להוראות מי שהקים את אותה נאמנות וכי אין ניצו לרעה והתעשרות של אנשים פרטיים מנכסי הנאמנות.
וכך גם לגבי נאמנויות והקדשים שהם אוספי אומנות.
סיפור בלשי שמסתיים במכירה פומבית
מוזיאון האיסלאם, אחד המוזיאונים המיוחדים ביותר במדינת ישראל, טומן בחובו אוצרות של ממש. המוזיאון הייחודי, המצוי בלב שכונת טלביה בירושלים, בצמוד לבית הנשיא, הוקם בידי הגבאת ורה ברייס סלומונס בשנת 1974 והקדיש את פעילותו למימון מחקר בתחום האיסלאם.
המוזיאון קנה לו שם בעקבות שוד גדול של שעונים משנת 1983, בהם השעון של מארי אנטואנט ושעונים עתיקים אחרים. השעונים נמצאו לבסוף בשנת 2006 והוחזרו לביתם.
אלא שהמוזיאון לא הצליח לממן את פעילותו ובעקבות הליך של כינוס נכסים נרכש ועבר לניהול קרן הרמן דה שטרן. זו החליטה להעמיד למכירה כ-250 פריטי אומנות שונים למכירה פומבית בניסיון לממן את פעילות המוזיאון.
המכירה הייתה אמורה להתקיים באוקטובר 2020, אך רק לאחר חשיפת הפרשה ופניית גורמים רשמיים להנהלת המוזיאון ולבית המכירות הפומביות המכירה נעצרה. נכון לעכשיו, ואם מוזיאון האיסלאם לא יקיים את המכירה הוא עומד לשלם קנס בשיעור של למעלה מ-2 מיליון ליש"ט – תקציב פעילות שנתי של המוזיאון.
למי שייכים פריטי האומנות שבמוזיאון
המכירה המתוכננת של הפרטים מעלה סימני שאלה שונים. אכן, מדובר במוזיאון פרטי הזוכה לתמיכה כלשהי של המדינה. בנוסף, פריטים שאינם עתיקים, כלומר בני פחות מ-300 שנים לערך, אינם אסורים בייצוא או מסחר מחוץ לישראל, אבל האם לכך התכוונו העיזבונות אשר העבירו את חלק מפריטי האומנות?
כמי שעוסק מדי פעם בעיזבונות ונאמנויות, ברור שעניין דורש בירור מעמיק. האם פלוני שהוריש למוזיאון את העיזבון היה מסכים שהמוזיאון ימכור את הפריט לשם מימון פעילותו? לו היה בוחר לעשות זאת הוא היה מורה על כך מלכתחילה.
גם שאלת התערבותה של המדינה, והקביעה כי רק פריטים עתיקים אסורים למכירה אינה יכולה אלא להרים גבה.
עיזבון של חפצי אומנות מחייב בחינה מדוקדקת של הוראות העיזבון
יש לכם עיזבון שאתם רוצים להוריש למוסד ציבורי? למוזיאון? אולי את יורשים של עיזבון אשר ממנו הוצאו פריטי אומנות? כדאי בהחלט להביא לבחינה מצב שבו פרטי האומנות יתגלגלו למקום אחר ואולי אף לנסח הוראות מיוחדות בנוגע להן.
כדאי לעקוב אחרי ההתפתחויות בפרשה הזו אשר יכולות לשפוך אור על יחס החוק בישראל לגבי נכסיו הלאומיים.
___________________________
הכותב הוא עו"ד העוסק בקניין רוחני, משפט מסחרי וליטיגציה אזרחית
הכותב גם עוסק בעיזבונות, הקדשים ונאמנויות
__________________
אין באמור ברשומה זו להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.