כשעובד חרוץ "מגדיל ראש", הצינור נשאר בידיו והמעסיק נשאר להתעסק רק עם נתזי הלייקים שאסף ברשת. כך היה במקרה של גיא לרר במה שהתחיל בפינה בתוכנית ושמה "הצינור" ובייחס לדף הפייסבוק "הצינור" אותו הקים, תחזק, קידם והפך אותו לכלי שיווקי בעל למעלה ממיליון עוקבים.
פסק הדין הזה הוא תקדימי ומרתק מאחר והוא מתווה כללים וקווים לבעלותו של עובד בקניין רוחני שיצר. פסק הדין קובע הבחנות חשובות בין הזמן הפרטי והחופשי של העובד לבין זמן העבודה, מבחנים אלו חשובים ומהותיים בייחוד עבור מי שעובד במשרות אמון וטשטוש הגבולות בין הזמן ה"חופשי" והפנוי של העובד לבין זמינותו לעבודה בכל זמן ומקום.
מעסיקים ויזמים אשר רוצים לדעת כיצד לנהוג בכדי להבטיח את בעלותם בקניין רוחני שייצרו חייבים להכיר כללים אלו ביחס לבעלות במיזם:
- מי יזם את המיזם ולאיזה מטרה המיזם נפתח.
- עד כמה המיזם תואם (או אינו תואם) את מטרות ותפקידי העובד בעבודתו.
- באיזה שעות המיזם נוצר / הופק / תוחזק.
- מי נשא בעלויות ניהול המיזם.
- האם המעסיק היה שותף למיזם וניהולו.
- האם המעסיק סיפק הוראות לניהול המיזם ו/או פיקח עליו.
- האם קיים בהסכם העסקת העובד הוראה ביחס למיזם.
- האם במקום העבודה קיים נוהל ביחס לזכות העובד לנהל מיזמים מסוגים שונים.
לדעתי, ולאור העובדות בתיק זה ההכרעה בו הייתה נכונה, וכעת יש לראות אם המבחנים שבו יאומצו במקרים אחרים והאם המבחנים יצומצמו או יורחבו. כך או כך מדובר באמות מידה שטרם נראה בישראל ועל כך יש לברך.
ובמילים אחרות, ערוץ 10 נתנו למיזם של לרר להתפתח, נהנו ממנו משך כל תקופת העסקתו – ולאחר פיטוריו הבינו כי נותר עם פינת טלוויזיה אך ללא התמיכה לה במדיה החברתית.
שופטת: מיכל נעים דיבנר
ב"כ ערוץ 10: עו"ד ורסנו, עו"ד ששון
ב"כ גיא לרר: עו"ד ליכטינשטיין, עו"ד סומר
לקריאה נוספת: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001232582
_____________
אין באמור ברשומה זו להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.