יחסים של יבואן ומפיץ יכולים להיות סבוכים מאוד, רווחיים לשני הצדדים אבל כאשר המפיץ הוא גם חנות שנסמכת על יבואן אחד, הסיכוי לנפיצות ולסיבוכים שבו גדולים מאוד. כך היה כאשר יבואנית כלי הנגינה "חלילית" והחנות "דיאז" הגיעו למשבר.
בפסק הדין של הש' ר. ארניה מפורטים הסתעפויות שכל חנות יכולה למצוא עצמה בו למול הספק והיבואן: מחוייבות להמשך התקשרות, יחסים של ספק-סוכן, לשון הרע, חוזים ואפילו זכויות יוצרים. מתוך פסק הדין מעניינות ההבחנות בעניין זכויות היוצרים של חלילית;
כנהוג, דיאז השתמשה בתרגומים ותיאורים של המוצרים שחלילית ערכה למוצרים וסיפקה לה. כמובן שחלילית רצתה שהתיאורים והתרגומים שלה יקדמו את המכירות של המוצרים והקנתה הסכמה לשימוש ביצירותיה. ואולם, מהרגע שהיחסים התדרדרו, חלילית דרשה שדיאז תפסיק להשתמש בתיאור המוצרים. דיאז לא עשתה זאת והפרה את זכויותיה של חלילית במלל.
זוכרים – הכלל הוא כי היוצר (אפילו של יצירה נגזרת) הוא בעל הזכות לתת רישיונות ובידיו גם האפשרות לשלול את הרישיון. השאלה הנשאלת, מהי הבטוחה של מי שקיבל רישיון שלא ישללו ממנו את הרישיון לפי גחמת היוצר? ובייחוד כשהרישיון ניתן בהרשאה וללא תמורה?
הפרת הרישוי עלתה לדיאז 50,000 ₪, סכום לא מבוטל מתוך כלל תביעתה של חלילית. לדעתי פיצוי זה מבטא היטב את כוחם של יוצרים, באשר הם, בנעשה ביצירתם ואת עמדת בית המשפט ביחס לכך.
תא (ראשל"צ) 12749-06-13 חלילית פ. גרינשפון ובניו בע"מ נ' דיאז כלי נגינה בע"מ ואח' (8.5.2018)
ב"כ חלילית: עו"ד ליאור בר סלע
ב"כ דיאז: עו"ד שי ארז
_____________
אין באמור ברשומה זו להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.