על חיסונים, פרטיות ויחסי ציבור

חיסונים למגיפה וחקיקה הפוגעת בזכות האדם לגופו וזכותו לפרטיותו

הקורונה כאן ומדענים נמצאים בטירוף אחרי הזמן בניסיון להגיע לפתרון. או אולי לכיס הנכון. אבל האם ברגע האמת התורים לחיסון יהיו ארוכים כמו התור לקניונים שזה אך נפתחו?
והנה, יש כאלו שכבר מדברים על לחייב את הציבור להתחסן, ולא רק על סדר עדיפויות במתן החיסונים. כמובן שזהו השיח, הרי החיסונים כבר נרכשו, המחסנים גדושים על גדותיהם וממתינים ללקוחות.
אז חיסונים עדיין אין, אבל השאלה האם אנחנו, הציבור, נאלץ להתחסן, אחרת נהיה נתונים לסנקציות בדין, כבר בחושה היטב בעיתונות, בתוכניות הבוקר והדיונים במדיה החברתית.

שאלה תיאורטית חשובה בנוגע לזכות לפרטיות

השאלה הזו חשובה, גם אם לדעתי היא תיאורטית בלבד. היא נוגעת לבסיס זכותנו על גופנו. בהיסטוריה הנגיפית האימנולוגיה, תורת החיסונים, הצליחה להשמיד מחלות קשות אשר במשך שנים נחשבו חשוכות מרפא. מחלות כגון פוליו, אבעבועות, אדמת וכו, אשר גבו חיים רבים מאוד, כמעט ונשכחו. אלא שגם חיסונים אלו לא נכפו, כברירת מחדל על הציבור. וכשהובאו לציבור יחסי הציבור של המחלות האיומות ההן היו מספיקות כדי לשכנע שהחיסון חיוני.

התורים לחיסון יפתרו את שאלת החקיקה

ולמחלה עם הכתר? על אף יחסי הציבור המעולים שלה, אשר ניתנו לה לא מעט בשל העידן הדיגיטלי בו אנו חיים, לא בטוח שיש בה להצמיח תורים.
מנגד, אין לי ספק שרבים יהיו שמחים לטול חיסון או כל תקווה למרפא, גם בלי שיחוייבו בו. וכשכך הוא, נראה לי כי אין מקום לפגוע בזכויות הפרט, הזכות לפרטיות והזכות של אדם לאוטונומיה על גופו באמצעות חקיקה. החברה, והלחץ החברתי לבטח יעשה את שלו גם בלי חקיקה או צו ממשלתי.

____________

הכותב הוא עו"ד העוסק בקניין רוחני, משפט מסחרי וליטיגציה אזרחית

__________________

אין באמור ברשומה זו להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.