בית המשפט לערעורים בארה"ב הפך פסק דין שניתן באותו עניין בשנת 2019. מדובר בתצלום אשר עבר עיבוד בידי האמן אנדי וורהול בשנות ה-80 של המאה שעברה.

בתחילת שנות השמונים צילמה הצלמת האמריקאית לין גולסמית' את הזמר והיוצר פרינס. אנדי וורהול רכש את התצלום מגולדסמית' והשאיר אותו אצלו בארכיון. כעבר מספר שנים ערך וורהול את התצלום ליצירה אחרת בסגנון הצבעוני והידוע בו הוא מוכר.

היצירה של וורהול לא זכתה אז לתהודה גדולה מדי. רק לפני כשבע שנים, בעת הדפסה של גליון מגזין מוכר, התגלה לגולסמית' על השימוש שעשה וורהול בתצלום שלה.

העיזבון של וורהול נאלץ להתגונן מתביעתה של גודסמית' ונטען כי יצירתו ראויה להגנה כ"שימוש הוגן" ויצירת "יצירה טרנספרמטיבית". לטענתם ויצירתו רחוקה מהמקור ומשנה את אופיו.

פסק הדין הקודם, משנת 2019, קיבל את טענת וורהול ויצר קושי גדול מאוד מבחינת עצמאותו של "רפרנס" למול יצירת מקור. לכן גולדסמית' לא ויתרה והחליטה לערער על החלטת בית המשפט.

"רפרנס" באומנות לעיתים נמצא כהפרת זכות יוצרים

חלק לא קטן מהיצירה המודרנית שואב את כוחו מיצירות קודמות, מאמנים אחרים ומסגנונות יחודיים אשר פותחו בידי אמנים שונים.

אלא שהמושג רפרנס הוא רחב מאוד וכולל טכניקות שונות. יצירות בטכניקה של "טרייסינג", יצירות בסגנון ואף יצירות סקראפינג הן כולן יכולות להיכלל כ"רפרנס".

בחלק מהמקרים, יצירות רפרנס נותרות כ"יצירה נגזרת" מהיצירה המקורית. אלו מחייבים רישיון שימוש, ובמיוחד כאשר נשמרים המאפיינים העיקריים, הברורים של יצירת המקור.

במקומות אחרים, כאשר היצירה הופכת ליצירה מקורית אחרת, היא "מתנתקת" מהיצירה המקורית. אז היא לובשת מאפיינים חדשים ומקוריים שלא הופיעו ביצירת המקור, ועל כן היצירה הופכת ל"יצירה מקורית".

בין השניים ישנן יצירות אשר יתכן ועדין יוותר בהן לא מעט מהיצירה המקורית, ואולי תהיינה ראויות להגנה מסוג "שימוש הוגן".

הגנה זו קבועה בסעיף 19 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. הגנת "שימוש הוגן" נועדה לאפשר שימוש ביצירה למטרות שונות. בין המטרות הללו נמצאים לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.

לא פעם, הגנת שימוש הוגן ניתן ליצירות אשר מביעות ביקורת על היצירה המקורית או שנועדו להגחיך אותה.

מדוע נדחתה טענת ה"שימוש ההוגן" של וורהול

בעניין של גולדסמית', בית המשפט של ערעור קבע כי היצירה של וורהול מהווה עיבוד גרפי של יצירת צילום. בית המשפט קבע כי ביצירת וורהול נותרו המאפיינים העיקריים שביצירתה של גולדסמית'. בכך, מאחרו ולוורהול לא היה רישיון מתאים לעריכת שינוי ביצירה – הוא הפר את זכותה.

פסק הדין של הערעור הסיר את החשש שמא העברת יצירה ממדיה אחת לשניה תזכה להגנת שימוש הוגן. כך הוסר החשש שמא תתפתח פרקטיקה של יישום מכוון של פילטרים ועיבודים אשר תכליתן לחמוק מהחובה לרכוש רישיונות שימוש.

מתי יצירה שמרה על מאפייני המקור ומתי הפרה זכות יוצרים – דעה של עורך דין לאומנות

בתי המשפט בישראל נאלצים להתמודד מפעם לפעם בשאלת מקוריות של יצירות. הפסיקה הנוהגת קובעת כי יש לבחון "קווי דמיון" בין יצירת המקור ליצירה אשר נטען שהיא "נגזרת".

בניגוד לענפים אחרים במשפט, הפסיקה קובעת כי מי שיכריע בקיומם או אי-קוימם של קווי הדמיון הנו השופט כ"אדם מן הישוב".

כך, חוות דעת של מומחה כזה או אחר לא אמורה להועיל. לכן יש קושי רב לקבוע, טרם פתיחת הליכים משפטיים, האם הדמיון שיש בין יצרות אכן מהווה הפרה של זכות יוצרים.

בעניינו צילום של הצלם וייסהוף, תיעוד ראש הממשלה המנוח יצחק רבין נקבע כי הטבעת התצלום על מטבע הנה העתקה. כך, נדחתה טענת "שימוש הוגן" בכך שהיצירה הועברה מתצלום להטבעה.

בעניין הצייר דוד גבע טענה חברת דיסני כי הברווז שלו מפר זכות יוצרים של הדמות דונלד דאק. ואילו בעניין נספרסו נ' אספרסו קלאב, נקבע כי פארודיה והעברת ביקורת זכאית להגנת "שימוש הוגן" על פי דין.

מתי רפרנס לא יהיה חשוף לתביעה על הפרת זכות יוצרים

לכותב שורות אלו, עורך דין לאומנות, נראה כי יש קושי לקבוע, מראש, את מידת החשיפה המשפטית של יצירה כזו או אחרת בטענות של הפרת זכות יוצרים של יצירת המקור.

נראה כי יצירה שהיא "בסגנון" תוך שינוי באובייקטים והצבעים מתרחקת מספיק מיצירת המקור. גם יצירות שהן בסגנון "מגזרת נייר", בהן חלקי יצירת המקור מהווים חלק קטן מיצירה חדשה מושלמת, אף היא תזכה להגנה כ"שימוש הוגן ביצירת המקור.

לעומת זאת, יצירה אשר נוצרה מ"טרייסינג" והעתקה מכוונת של מאפייני המקור מסכנת את היוצר בטענה של זכות יוצרים של הבעלים המקורי.

יש לשים לב כי גם אם לא מדובר ב"יצירה חדשה" ו"מקורית", לעיתים ישנן הגנות אחרות אשר יכולות לחול במקרה מסויים. כך פארודיה, מחקר עצמי ואחרים, אשר פורטו לעיל, זכאים להגנה.

לכן יש לבחון כל יצירה ויצירה בטרם מכריעים לגביה. וגם אז ההערכה השפטית תעוד למבחן רק באם תוגש תביעה בעניין ותוכרע בבית המשפט, ומומלץ להצטייד בעורך דין לאומנות במקרים כאלו.

לעיון בפסק הדין במקור ראה בקישור כאן.

אין באמור ברשומה זו להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

הפוסט עורך דין לאומנות בסקירה על הפרת זכות יוצרים של אנדי וורהול הופיע לראשונה ב-משרד עו״ד זיו אנג׳ל - Angel Law firm.

הפוסט אנדי וורהול הפר זכות יוצרים בתצלום ויחוייב בפיצוי הופיע לראשונה ב-משרד עו״ד זיו אנג׳ל - Angel Law firm.

האמן בנקסי הפסיד בניסיון משפטי למנוע שימוש מסחרי ביצירותיו

מאת: עו"ד זיו אנג'ל – עו"ד לסימן מסחרי

אמן הגרפיטי בנקסי ידוע ביצירותיו הפרובקטיביות אך גם באנונימיות שלו.

אבל בנקסי לא מאמין בזכויות יוצרים ולא נעזר ב עורך דין לרישום סימן מסחר.

בנקסי מאמין שיצירות חחופשיות לכל ואין להגביל אותן. הוא אפילו פרסם: "זכויות יוצרים זה ללוזרים".

אלא שבחלוף השנים יצירותיו של בנקסי הפכו לפופולאריות ו… יקרות.

בהתאם, גופים מסחריים התחילו להשתמש ביצירות לשם יצירת רווחים, מוזיאונים הנושאים את שמו פתחו "תצוגות" ומכרו מוצרים שהם יצירות הנגזרות מיצירותיו.

ניסיונו של בנקסי להגין על יצירותיו באמצעות סימן מסחר

לאחר תקופה בה הוצגו "תצוגות" של בנקסי, שאינן ברשותו או תחת חסותו של האמן, הוא החליט לעשות מעשה.

אבל הוא לא רצה ליהנות מהגנות לפי דיני זכויות היוצרים ולא לקח עורכת דין סימן מסחרי – אלו היו מחייבים אותו, כך נראה, לגלות את זהותו.

הרגיזה אותו במיוחד המכירה של דימוי של מפגין חצי רעול פנים המטיח זר פרחים – יצירה הקיימת גם קיום על גדר ההפרדה באיזור בית לחם, המקום בו צויירה מלכתחילה.

היצירה בכותרת הפוסט הזה.

לכן בנקסי החליט לנסות לרשום את היצירה כסימן מסחר וכך למנוע שימוש בה.

בישראל, רישום של סימן מסחר לא דורש הוכחה כי השם כבר משמש לשם מותג מסויים, אבל באירופה נדרש מבקש רישום להראות שעשה שימוש בשמו כמותג.

בנקסי, אשר חייב היה, כדרכו, למצוא דרך מקורית ומעניינת למכור ולהציג את היצירות שלו, מיהר והכריז על פתיחת חנות פופ-אפ.

הוא הציג באתר אינטרנט את המוצרים המוצעים בחנות למכירה ולאחר מכירת היצירות (ותאמינו לי, זה קרה מהר מאוד) החנות הפיזית נפתחה לזמן קצר והיצירות נמסרו לידי הקונים.

כך קיווה בנקסי שיתקבל סימן המסחר שלו לרישום.

רישום סימן המסחר נכשל מאחר ומדובר ביצירה ולא במותג

אלא שהפעם האנונימיות של בנקסי היא שהפילה אותו, וגם הניסיון לרשום סימן מסחר על יצירת אומנות.

רשם סימני המסחר קבע שהבקשה כולה פסולה מעיקרה ובעיקר כי היא מתעלמת מכך שהיצירה מוגנת לפי דיני זכויות היוצרים.

הרשם אף קבע שהניסיון לרשום את סימן המסחר כאשר בנקסי אנונימי מציב בעיה קשה בקבלת סימן המסחר, במיוחד כאשר פנה בצורה ישירה וללא עו"ד לסימן מסחרי.

באנונימיות שלו, לא ניתן להכריע כי מי שטוען לרישום סימן המסחר הוא אכן בעליו.

בנקסי גם לא יוכל להוכיח שהעסק הרושם את סימן המסחר הוא הבעלים של זכות היוצרים ביצירות.

יצירות רחוב פוגעות בקניין של אחרים

בעוד שיש כאלו ששמחים על התוספות האומנותיות ברחוב, יש לזכור שיצירות המצויירות על קניין של אחרים, ללא רשותם.

לעיתים כאשר נדרש רישיון לכך אפילו מהרשויות המונציפליות, פוגע בקניינם של אחר.

אפילו במקרה של בנקסי, יצירותיו שוות ההון, עדיין פוגעות לא פעם ברכוש ציבורי או פרטי.

על כך כתב הרשם האירופאי:

“However, the Cancellation Division cannot agree with this assertion. Banksy has chosen to remain anonymous and for the most part to paint graffiti on other people’s property without their permission rather than to paint it on canvases or his own property.

He has also chosen to be very vocal regarding his disdain for intellectual property rights, although clearly his aversion for intellectual property rights does not annul any validly acquired rights to copyright or trade marks.

It must be pointed out that another factor worthy of consideration is that he cannot be identified as the unquestionable owner of such works as his identity is hidden; it further cannot be established without question that the artist holds any copyrights to a graffiti.

The contested EUTM was filed in order for Banksy to have legal rights over the sign as he could not rely on copyright rights, but that is not a function of a trade mark.

Therefore, the filing of a trade mark cannot be used to uphold these rights which may not exist, or at least may not exist for the person claiming to own them.”

עו"ד לסימן מסחרי – בישראל אין הכרעה באשר למעמדם של יצירות שהן ציורים במרחב הציבורי

בישראל, הוראות סעיף 23 לחוק זכות יוצרים קובעת כי יצירות המצויות במרחב הציבורי שהן פסל, יצירת אדריכלות או אומנות שימושית מותרים לשימוש לא מסחרי.

לעניין יצירות שהן ציורי רחוב – החוק לא קבע דבר.

אלא שעד היום עדיין לא ניתן פסק דין המקבע את זכותם של ציירי הרחוב ליהנות מתמלוגים בשל שימוש מסחרי ביצירות שלהם.

____________

האם כדאי לפנות ל עו"ד לסימן מסחרי ?

סיפורו של בנקסי מלמד שהאנונימיות יכולה להיות בעייתית מאוד בעולם זכויות היוצרים מאחר ויש קושי ממשי לקבוע האם אותו יוצר אנונימי הוא אכן היוצר העומד מאחורי היצירות שלו.

אגב, שימוש בכינוי אינו שולל, בפני עצמו, את זכות היוצרים של היוצר, אבל נראה שיש צורך שהיוצר גם יוודע בשמו האמיתי, לפחות בחוגים מסויימים אשר יוכלו לאמת כי הוא העומד מאחורי שם העט.

____________

להחלטה של רשם סימני המסחר באירופה ראו בקישור כאן

ניתן להסיק מסיפורו של בנקסי, שהחשיבות שיש בעזרת עורך דין לרישום סימן מסחר במקרים כסוג זה, היא גבוהה.

צריכים עזרה בסימני מסחר? רישום סימני מסחר?

הגנה על זכויות יוצרים? עורך דין לרישום סימן מסחר?

עורכת דין סימן מסחרי? סימן מסחרי עורך דין?

נשמח לעמוד לשירותכם בעניינים אלו.

עו"ד לסימן מסחרי, עו"ד זיו אנג'ל

_________________

אין באמור ברשומה זו להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

הפוסט על החשיבות של עו"ד לסימן מסחרי הופיע לראשונה ב-משרד עו״ד זיו אנג׳ל - Angel Law firm.